היום השני של "פסגת התסריטאים" נפתח עם גורו התסריטאות סיד פילד על התפיסה לפיה: "לכותב יש 10 עמודים לתפוס את הקורא. הכותב צריך לדעת כיצד לבנות את הסיפור מהמילה הראשונה. 10 העמודים הראשונים הם החשובים ביותר". אחרי פילד, עלה לבמה מייקל הייג, מבכירי מורי התסריטאות בעולם
היום השני של "פסגת התסריטאים" נפתח עם הרצאתו של גורו התסריטאות סיד פילד, מחברם של שמונה ספרים שונים העוסקים בכתיבה תסריטאית, ביניהם, רב המכר "Screenwriting" – הספר הראשון לכתיבת תסריט שפורסם לעברית.
פילד פתח את הרצאתו בחשיבות שיש לעשרת העמודים הראשונים של התסריט, שהם 10 הדקות הראשונות, פחות או יותר, של הסרט. "יש לך 10 עמודים לתפוס את הקורא. הכותב צריך לדעת כיצד לבנות את הסיפור מהמילה הראשונה, מהעמוד הראשון. 10 העמודים הראשונים הם החשובים ביותר בכל התסריט. אם זה לא עובד בעמודים האלו, זה לא יעבור אף אחד בהוליווד", הדגיש פילד והוסיף כי בעשרת העמודים הראשונים צריכות להמצא התשובות לשלוש שאלות מרכזיות: הראשונה, מי הדמות הראשית, כלומר על מי הסיפור. השניה, על מה הסיפור? כלומר מהו הקונפליקט. ושלישית, באלו נסיבות מתקיים הסיפור, מהי הסיטואציה הדרמטית המובילה".
פילד המחיש את דבריו באמצעות סרטו של ג'יימס קמרון "אווטאר": "גיבור הסרט והבעיה שלו מיד מוצגים: הוא חייל המשותק מהמותניים ומטה שמגיע לכוכב הלכת פנדורה, הוא זקוק לעמוד שדרה חדש ובגלל זה הוא מתגייס להחליף את אחיו כאוואטר. גם העולם והאפיון שלו מוצגים מיד – כוכב הלכת פנדורה, עולם מסוכן ביותר לבני אדם ולגיבור. מוצגות דמויות הנגד – מפקד האבטחה והמדענית שמנהלת את פרויקט האוואטר. באוואטר, הגיבור איבד את רגליו לפני שהסרט החל, ובעולם פנדורה הוא יכול להשתמש ברגליו כאשר הוא בתוך חליפת האוואטר. זוהי פתיחה טעונה המקרינה על כלל הסרט".
לדבריו של פילד, כדי להצליח לכתוב את עשרת העמודים הראשונים בצורה ראויה, הכותב חייב להשקיע עבודה רבה בבנייה וניתוח מעמיק של הדמויות, זאת מאחר וסיפור הרקע שלהן יכתיב את התנהגותן לאורך העלילה.
פילד: "בעת הכנת עשרת העמודים הראשונים יש לדעת את סיפור הרקע של הדמות. מה קרה בחייה של הדמות יום, שעה או שבוע לפני שהסיפור מתחיל. אם תחפש את הסיפור בעמודים הראשונים, אתה תאבד את הקהל".
בהמשך, פילד התייחס ל-9 הדרכים המקובלות לפתוח סיפור קולנועי:
1. פתיחה מסורתית – בצעירותו של הגיבור.
2. פתיחה באמצעות אימז'ים ויזואליים סמליים.
3. פתיחה באמצעות דמות המובילה פעולה.
4. פתיחה באמצעות פעולה המובילה דמות.
5. פתיחה המובלת על ידי Voice Over.
6. פתיחה באמצעות תיאור של פעולה עכשווית.
7. פתיחה באמצעות אירוע משמעותי שהתרחש בחיי הגיבור, בין הגילאים 13-20.
8. פתיחה באמצעות אירוע טראומטי שמסיט את חייו של הגיבור ממסלולם.
9. פתיחה שאינה ליניארית ומציגה מספר סיפורים במקביל.
ההרצאה שסגרה את הסדנה הייתה של מייקל הייג, מבכירי מורי התסריטאות בעולם. הייג התייחס בהרצאתו לאספקטים המניעים את המסע החיצוני והמסע הפנימי של הגיבור.
לפי הייג, שהצליח לרתק ולרגש את הנוכחים, המסע החיצוני של הגיבור כולל 6 שלבים, שנוצרים על ידי 5 נקודות מפנה:
1. שלב המכירה – 10% ראשונים של הסרט. בשלב הזה הכותב צריך לשכנע את הצופים להיכנס לסיפור. משימה נוספת – לעורר אמפתיה וליצור חיבור פסיכולוגי בין הקהל והגיבור על ידי הצבתו באירוע מעורר אמפתיה. ניתן לעשות זאת באמצעות 5 דרכי מפתח:
א. להראות את הגיבור כקרבן חסר מזל של אירוע נסיבתי.
ב. לשים את הגיבור בסכנה/ להעמיד משהו משמעותי לגיבור בסכנה.
ג. לגרום לגיבור להיות חביב ואהוב.
ד. להפוך את הגיבור למצחיק וכפי.
ה. להפוך את הגיבור לטוב ביותר בתחומו.
2. שלב הגדרת המטרה (10%-25% של התסריט). שינוי בחייו של הגיבור שקורה לאחר אירוע שמפר את הסטטוס קוו ומגדיר עבורו מטרה חדשה. זו המטרה שהגיבור ירדוף אחריה במהלך הסרט.
3. שלב גיבוש התוכנית (25%-50% בתסריט). תחילה, נראה כי התוכנית עובדת.
4. שלב ההתמסרות הטוטאלית (50%-75% של התסריט). יחל בנקודת האל-חזור, הממוקמת באמצע התסריט. החל מנקודה זו, הגיבור חייב להתמסר לחלוטין למטרה. עד עכשיו הייתה תחושה שיש אפשרות לחזור לחיים הקודמים. בנקודת האל חזור הגשרים והמטרה מוגדרת. כוחות הטבע והמכשולים החיצוניים מתחילים לסגור על הגיבור.
5. שלב ה"הכל או כלום" (75%-99% של התסריט). ברבעון האחרון של התסריט נדמה שהכל אבוד והגיבור מגיע למצב של אפשרות אחת – לעשות או למות.
6. שלב "הסגריה שאחרי" (90%-100% של התסריט). הצצה לחיים החדשים של הגיבור, אחרי שהשיג את מטרתו. רמז להמשכיות ושינוי.
לדבריו של הייג, המסע החיצוני של הגיבור מכתיב אמנם את הרצון החיצוני שלו, אך הוא גם כפוף למסעו הפנימי. "כדי לתכנן את המסע הפנימי, יש לענות על חמש שאלות:
1. למה הגיבור שלי מייחל? כלומר, חבויה היטב שהגיבור אמנם אומר שהוא רוצה, אבל בפועל, לא עושה דבר וחצי דבר להשיג אותה. יותר מזה, כל נסיבות החיים שהוא בחר סותרות את מימוש החלום הזה.
2. מהו הפצע של הגיבור שלי? סיטואציה או אירוע מן העבר שהגיבור הדחיק אך שמר על המסקנות שהסיק בהתרחשותו, והוא מקור מתמשך של כאב עד היום.
3. מהי אמונתו של הגיבור שלי? האמונה מושפעת מהפצע שלו.
4. מהי זהותו של הגיבור שלי? מהי הזהות הפיקטיבית, השקרית, שהוא מציג לעולם כדי להגן על עצמו מהפחד שנובע מהאמונה שנוצרה בעקבות הפצע. "כאשר אנו חווים פגיעה, אנו מפתחים מעין אמונה שהיא לקח בעקבות האירוע", הסביר. כדי להמחיש את דבריו, הוא השתמש כדוגמא בסרט "סיפורו של ויל האנטינג". "מאט דיימון מגלם את השרת הגאון שסובל מבעיית ערך עצמי קשה. ויל סבל בצעירותו מהתעללות מצד אביו – פגיעה שיצרה אמונה ש'בגלל שאבי הוא זה שעשה לי את הדברים הללו, זה בוודאי הגיע לי, כלומר, אני חסר ערך'. אמונה זו היא כמובן לא מודעת ואם היית שואל, 'ויל האם אתה חושב שאתה חסר ערך?' הוא היה אומר 'לא'".
5. מהי התמצית של הגיבור שלי, אם נשיל ממנו את הזהות השקרית שלו? האני האמיתי של הגיבור. הבחירה של הגיבור היא בין לחיות חיים בטוחים ולא ממומשים בזהותך השקרית העובדת יופי בשבילך, או לאבד זהות אחת ולעבור אבולוציה לזהות חדשה.
לקראת סיום הרצאתו, הייג התייחס לכתיבה של סיפורי אהבה. "רוב סיפורי האהבה הקולנועיים גרועים", הוא אמר, "זאת, בגלל שאין שום סיבה מוצדקת ששני האנשים שמופיעים על המסך – ואמורים להיות מאוהבים – יהיו ביחד, מלבד גחמה של הכותב".
הייג סיפק פיתרון פרקטי לבעיה: "בסרטי אקשן קומדיה דרמה או כל סיפור אהבה, הסיבה שזוג חייב להיות ביחד נובעת מכך שבן הזוג הוא האדם היחיד שמצליח לראות מעבר לזהות השקרית של הפרטנר. הרווח הוא חיבור ישיר של סיפור האהבה לקשת המהלך הפנימי והחיצוני של הגיבורים".
תודות רבות ליוצרת שפרה האפרתי, חברת איגוד התסריטאים, שעזרה בכתיבת הידיעה.
