בכנס "תור הזהב של הדרמה" הנחה הסופר והתסריטאי רון לשם פאנל יוצרים ומנהלים בכירים מארה"ב על מכירת סדרות, ההבדל בין רשתות השידור לכבלים בארה"ב, וגם אדיר מילר היה שם, לספר באנגלית את חוויותיו הקשות מצחיקות מ"טראפיק לייטס" האמריקאית | חלק ב'

שקיעת הקולנוע ועליית הדרמה הטלוויזיונית?

הסופר והתסריטאי רון לשם העלה את השאלה לדיון ודיויד נבינס, נשיא "שואוטיים" והאיש שהימר על "חטופים" הסביר את הנדידה מהקולנוע לטלוויזיה, "יותר ויותר קשה להביא ציבור בוגר לצאת מהבית בשל האיכויות של השידור, הסרטים ההוליוודיים צריכים להיות מזן "אוואטר" או "הנוקמים" כדי להצליח, וכיום הכותבים והשחקנים הטובים ביותר עושים טלוויזיה." לשם המשיך ושאל את נבינס כיצד ייבוא של ז'אנרים קולנועיים לטלוויזיה, והפלטפורמות החדשות משנים את מבנה הסיפור? "10-12 פרקים מאפשרים ליוצר לפתח ולבנות סיפור רחב יריעה. לדעתי "הומלנד" שינתה את הנוסחה של כבלים, בקצב המהיר שלה, בתפניות. לא חיכינו עד סוף העונה כדי שקרי וברודי יהיו ביחד. זה הכיוון היום של הרבה תוכניות, אני לא רוצה איטיות בשל סיבות אסתטיות, אני רוצה מורכבות ועניין.

לשם ברר עם גרי לוין, סגן נשיא מחלקת התוכניות של "שואוטיים" איך לוקחים סיכון בפרויקט כמו "דקסטר", שגם צריך לרתק את הצופים וגם למכור פרסומות לחלב? "ידענו שאנחנו צריכים להיות האלטרנטיבה לסדרות הנוסחה (procedurals) דוגמת "חוק וסדר", ולשם כך צריך להיות חתרניים, כמו דקסטר. אני אגלה לכם שלמעשה פיתחנו במקביל כמה סדרות על רוצחים סדרתיים עד שהלכנו על "דקסטר". יש בזה משהו סנסציוני ועם זאת מעורר מחשבה. דקסטר מבוסס על רומן, שהגיע אלינו והופתענו שהוא לא מתנצל על שהוא רוצח אבל גם לא דוחה את הצופים. תם עידן קבוצות המיקוד, אנחנו תמיד מחפשים רעיונות מצוינים, כשהתפקיד של המפיק לעודד את היוצרים להמשיך ולפתח את הקווים העלילתיים והדמויות. דמויות צריכות להתפתח על פני שעות על שעות של דרמה במשך כמה עונות. מבחינת הסיכונים כל סדרה וכל עונה היא כמו קפיצה מצוק, בייחוד שבכבלים אנחנו לא רוצים להסתמך על נוסחאות. בשתי העונות הבאות של "דקסטר", האחרונות של הסדרה, אני יכול להבטיח שניערנו את העניינים. כשיודעים שיש עוד שנתיים הכותבים יכולים לפתח ולכתוב את הסוף במשך שתי עונות.

לשם המשיך ופנה אל ברט סלק, נשיא "פוקס 21", זרוע הפקתית של רשת פוקס אותה הפך סלק למבצעת סדרות דלות תקציב, יחסית, לגבי ההבדל המתהווה בין קולנוע ודרמה בטלוויזיה: "בקולנוע אתה מחליט איזה סרט אתה עושה ומה התקציב ועושה אותו. בטלוויזיה זה שונה, מסתכלים עליך באופן משונה כשאתה רוצה לעשות פרק שבדרך כלל עולה 3 מיליון דולר, בחצי מהעלות. הכותבים, ויש הרבה כאלה, של רצו לעשות סרטי אסונות, פנטזיה או גיבורי על מגיעים לטלוויזיה בכבלים, מוקסמים מהאפשרות לפתח דמויות עמוקות על פני כמה עונות." האם הגבול בין הרשתות הגדולות לכבלים מטשטש? "כל הפרויקטים שאני רוצה לקנות מגיעים קודם לרשתות בגלל שיש להן את הכסף הגדול, כשבכבלים עושים את זה זול יותר ונותנים יותר מקום לתסריט. לדעתי, ואני אומר זאת כמי שנשוי למנהלת של רשת טלוויזיה, הרשתות יצטרכו להמציא את עצמן מחדש, גם בגלל האיום מהתוכן בכבלים."

"כשהכישרון של הכותב הישראלי פוגש במקצועיות של הטלוויזיה האמריקאית, זה מתכון למצוינות. יותר ויותר קיימת ההבנה, בארה"ב וגם בארץ, שאיכות יכולה להיות גם מסחרית." אבי ניר, מנכ"ל קשת, בכנס.

עלילות איצקו ואמיר בלוס אנג'לס

לשם התעניין בשאלה שהעסיקה בוודאי את מרבית היוצרים שהגיעו לאירוע שיזמה קשת בצוותא עם איגוד המפיקים: איך מוכרים את הרעיונות שלנו, ולמי כדאי למכור? תשובה הוא קיבל מסוכן העל ריק רוזן, המתמחה בשידוך יוצרים לפרויקטים ולהפך, והאיש שאחראי גם על מכירת ב"טיפול" ו"הומלנד": "בסוף היום רשתות השידור הן רשתות, ולא יכולות לשדר חלק מהתכנים שנמצאים בכבלים. החוכמה היא להתאים את הבית הנכון לסדרה. כשחגי לוי הביא לי את "בטיפול" היה לי ברור שזה מתאים לכבלים ול-HBO. לפני שלוש שנים כשישבתי במסעדה איטלקית בתל אביב עם אבי ניר ששאל אותי אם שמעתי על גלעד שליט, דיברנו והבנתי שזו סדרה שבהחלט יכולה לעניין את הציבור האמריקאי, אבל לא באחת הרשתות. ידעתי שהווארד גורדון ("באפי", "24") יאהב את הרעיון, הוא היה בדיוק צריך לעבור לפרויקט הבא שלו, והוא, ביחד עם אלכס גנזה כתבו את זה מראש לכבלים. היינו צריכים להביא את זה קודם לרשת פוקס בגלל הסכם כלשהו שהיה לנו איתם. בפגישה הם החזירו לנו את התסריט ואמרו, תשמעו פשוט אין לנו היערות. אבל… זה לא מתאים לפוקס. הם שאלו אם אפשר להפוך את זה לקצבי יותר, רועש יותר? תשובת הכותבים הייתה שלא, והחלטנו לקחת את הפרויקט לשואוטיים. הסוף ידוע." את האתנחתא הקומית לאירוע סיפק אדיר מילר שסיפר על חוויותיהם הלא פשוטות של איצקו ואמיר בלוס אנג'לס. "כשהטיסו אותי ללוס אנג'לס למכור את הסדרה לרשת פוקס מאוד התלהבתי. כל זמן הטיסה, מלבד כשקיבלתי המלצות והצעה לסיור מודרך ממוכר נעליים ישראלי שגר בעיר, חשבתי מי יגלם את הדמות שלי בסדרה. האופציה הראשונה הייתה בראד פיט, ורק אחר כך אולי אדוארד נורטון. אחרי שחיכיתי שעתיים ללימוזינה שהבטיחו לי, ומוכר הנעליים הציע לי טרמפ משדה התעופה הגעתי לפגישה. שמו על השולחן תמונה של שחקן שאני לא מכיר. בעצם אני לא בטוח שהם הכירו. שאלתי מי זה? אמרו, מה זאת אומרת מי זה, זה אתה. כבר אז הייתי צריך לדעת שהגעתי למקום הלא נכון."

למכור את הסדרה למקום הנכון, גם אם העסקה פחות טובה כלכלית

לשם המשיך ושאל את המארח של האירוע, מנכ"ל קשת אבי ניר, עד כמה השער לארה"ב באמת נפתח? כשבעצם הסדרה צריכה להיות פרובינציאלית ואוניברסאלית בו זמנית? "כשהכישרון של הכותב הישראלי פוגש במקצועיות של הטלוויזיה האמריקאית, זה מתכון למצוינות. יותר ויותר קיימת ההבנה, בארה"ב וגם בארץ, שאיכות יכולה להיות גם מסחרית. דווקא בספרות ובתיאטרון, ההצגות הכי מצליחות הן לעיתים קרובות גם חביבות הביקורות. אני מאמין שאפשר לכתוב דרמה איכותית או פילוסופית שגם תצליח." ריק רוזן ענה לשאלה מדוע לפחות חצי מהפרויקטים נופלים בשלב הפיילוט? "הרבה פעמים זה הליהוק, הכתיבה, אני מאמין מאוד בלמכור פרויקט לגוף הנכון גם אם העסקה פחות טובה כלכלית. הרבה פעמים תסריטאים ומפיקים ישראלים מתלהבים שנינה טסלר אוהבת את הפרויקט שלהם, אבל היא מנהלת רשת CBS וכנראה שהרשת לא תהיה זו שתעלה את הסדרה שלהם. "חטופים" הוא פורמט טוב, ויש כותבים מצוינים, ופגענו בליהוק, ומצאנו את הבית הנכון ב"שואוטיים". ב"רמזור" יכול להיות שהיינו צריכים למצוא בית אחר, או לחכות ששחקנים אחרים יתפנו. אבל צריך לזכור ש-4 פרויקטים מתוך 150 הצעות מגיעים למסך. לשם הפנה שוב את השאלה לפאנל האמריקאי: "אז מה אנחנו כיוצרים ישראלים צריכים לעשות?" "כל מה שאפשר לעשות, זה ללמוד מ"הומלנד" שלא הלכו על הדיל הכי משתלם, אלא הכי נכון." אומר ברט סלק, שממהר גם לצנן את ההתלהבות, "זה באמת היה מקרה נדיר שהכל התחבר, היוצרים התחברו לפרויקט. דיויד בדיוק נכנס לשואוטיים, ולקח סיכון עצום. המנהלים יודעים לתת לכותבים חופש. היה שילוב של כל הגורמים." ורוזן הוסיף, "נתתי את התסריט לדיויד ביום שישי, וביום ראשון הוא כבר חזר אלי. חשבתי שזה אומר שהוא קרא מהר, אבל אז הוא אמר, אנחנו עושים את זה! מאוד שמחנו שלא נצטרך לחזר אחרי הרשתות." ודיויד מתאר את הצד שלו בסיפור: "אמריקה נלחמה אז בשתי חזיתות רחוקות שכבר לא היו כל כך בכותרות, בן לאדן נתפס ולא יכולתי שלא לעשות את הקישור ל-11 בספטמבר שיזכה בוודאי לדיון מחודש והד ציבורי בעקבות ציון עשור לאסון התאומים, לכן החלטתי להזמין את הפיילוט ולהעלות אותו בסתיו."

תודה לקשת ולאיגוד המפיקים על ארגון האירוע.

 

Print Friendly, PDF & Email