"כשהכישרון של הכותב הישראלי פוגש במקצועיות האמריקאית זה מתכון למצוינות" – רשמים נוספים מכנס תור הזהב של הדרמה

בכנס "תור הזהב של הדרמה" הנחה הסופר והתסריטאי רון לשם פאנל יוצרים ומנהלים בכירים מארה"ב על מכירת סדרות, ההבדל בין רשתות השידור לכבלים בארה"ב, וגם אדיר מילר היה שם, לספר באנגלית את חוויותיו הקשות מצחיקות מ"טראפיק לייטס" האמריקאית | חלק ב'

שקיעת הקולנוע ועליית הדרמה הטלוויזיונית?

הסופר והתסריטאי רון לשם העלה את השאלה לדיון ודיויד נבינס, נשיא "שואוטיים" והאיש שהימר על "חטופים" הסביר את הנדידה מהקולנוע לטלוויזיה, "יותר ויותר קשה להביא ציבור בוגר לצאת מהבית בשל האיכויות של השידור, הסרטים ההוליוודיים צריכים להיות מזן "אוואטר" או "הנוקמים" כדי להצליח, וכיום הכותבים והשחקנים הטובים ביותר עושים טלוויזיה." לשם המשיך ושאל את נבינס כיצד ייבוא של ז'אנרים קולנועיים לטלוויזיה, והפלטפורמות החדשות משנים את מבנה הסיפור? "10-12 פרקים מאפשרים ליוצר לפתח ולבנות סיפור רחב יריעה. לדעתי "הומלנד" שינתה את הנוסחה של כבלים, בקצב המהיר שלה, בתפניות. לא חיכינו עד סוף העונה כדי שקרי וברודי יהיו ביחד. זה הכיוון היום של הרבה תוכניות, אני לא רוצה איטיות בשל סיבות אסתטיות, אני רוצה מורכבות ועניין.

לשם ברר עם גרי לוין, סגן נשיא מחלקת התוכניות של "שואוטיים" איך לוקחים סיכון בפרויקט כמו "דקסטר", שגם צריך לרתק את הצופים וגם למכור פרסומות לחלב? "ידענו שאנחנו צריכים להיות האלטרנטיבה לסדרות הנוסחה (procedurals) דוגמת "חוק וסדר", ולשם כך צריך להיות חתרניים, כמו דקסטר. אני אגלה לכם שלמעשה פיתחנו במקביל כמה סדרות על רוצחים סדרתיים עד שהלכנו על "דקסטר". יש בזה משהו סנסציוני ועם זאת מעורר מחשבה. דקסטר מבוסס על רומן, שהגיע אלינו והופתענו שהוא לא מתנצל על שהוא רוצח אבל גם לא דוחה את הצופים. תם עידן קבוצות המיקוד, אנחנו תמיד מחפשים רעיונות מצוינים, כשהתפקיד של המפיק לעודד את היוצרים להמשיך ולפתח את הקווים העלילתיים והדמויות. דמויות צריכות להתפתח על פני שעות על שעות של דרמה במשך כמה עונות. מבחינת הסיכונים כל סדרה וכל עונה היא כמו קפיצה מצוק, בייחוד שבכבלים אנחנו לא רוצים להסתמך על נוסחאות. בשתי העונות הבאות של "דקסטר", האחרונות של הסדרה, אני יכול להבטיח שניערנו את העניינים. כשיודעים שיש עוד שנתיים הכותבים יכולים לפתח ולכתוב את הסוף במשך שתי עונות.

לשם המשיך ופנה אל ברט סלק, נשיא "פוקס 21", זרוע הפקתית של רשת פוקס אותה הפך סלק למבצעת סדרות דלות תקציב, יחסית, לגבי ההבדל המתהווה בין קולנוע ודרמה בטלוויזיה: "בקולנוע אתה מחליט איזה סרט אתה עושה ומה התקציב ועושה אותו. בטלוויזיה זה שונה, מסתכלים עליך באופן משונה כשאתה רוצה לעשות פרק שבדרך כלל עולה 3 מיליון דולר, בחצי מהעלות. הכותבים, ויש הרבה כאלה, של רצו לעשות סרטי אסונות, פנטזיה או גיבורי על מגיעים לטלוויזיה בכבלים, מוקסמים מהאפשרות לפתח דמויות עמוקות על פני כמה עונות." האם הגבול בין הרשתות הגדולות לכבלים מטשטש? "כל הפרויקטים שאני רוצה לקנות מגיעים קודם לרשתות בגלל שיש להן את הכסף הגדול, כשבכבלים עושים את זה זול יותר ונותנים יותר מקום לתסריט. לדעתי, ואני אומר זאת כמי שנשוי למנהלת של רשת טלוויזיה, הרשתות יצטרכו להמציא את עצמן מחדש, גם בגלל האיום מהתוכן בכבלים."

עלילות איצקו ואמיר בלוס אנג'לס